רשתית העין היא קרום דק, שקוף ורגיש להפליא המצפה את חלקו האחורי של גלגל העין. אם נמשיל את העין למצלמה, הרשתית היא ה"פילם" (חיישן האור): תפקידה לקלוט את קרני האור, לתרגם אותן לאותות עצביים ולהעבירם דרך עצב הראייה ישירות אל המוח, שם הם מעובדים לכדי התמונה שאנו רואים.
בלב הרשתית נמצאת המקולה (מרכז הראייה) – האזור האחראי על הראייה החדה והמדויקת, המאפשר לנו לקרוא, לנהוג ולזהות פנים. מסביב לה נמצאת הרשתית ההיקפית, המעניקה לנו את הראייה המרחבית ואת היכולת לראות בחשיכה.
מחלות רשתית שונות עלולות לפגוע בתפקוד חיוני זה של רשתית ולגרום לעיוותים בראייה, "חורים" בשדה הראייה או אובדן ראייה קבוע. נהוג לחלק את מחלות הרשתית למספר קבוצות עיקריות:
- ניוון מקולרי תלוי גיל (AMD): פגיעה במרכז הראייה המתרחשת עם השנים.
- מחלות רשתית סוכרתית: פגיעה בכלי הדם ברשתית על רקע מחלת הסוכרת.
- חסימות בכלי דם ברשתית: אירועים וסקולריים המשפיעים על אספקת הדם לעין.
- מחלות רשתית תורשתיות או מוקדמות: הפוגעות במרכז הראייה גם בגילאים צעירים.
מכיוון שפגיעה ברשתית עלולה להיות בלתי הפיכה, אבחון מוקדם וטיפול מהיר הם קריטיים לשמירה על איכות החיים שלכם. על כן, בכל שינוי פתאומי בראייה חשוב לפנות בהקדם לבדיקת רופא/ת עיניים.
ניוון מקולרי גילי (AMD - Age-related Macular Degeneration)
ניוון מקולרי גילי הוא מחלה ניוונית הפוגעת במרכז הרשתית. שילוב של גיל, גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים פוגעים בתפקוד המקולה ולכן עלול להגרם נזק לראיה המרכזית.שלבי המחלה וסיווגה
אנו מבחינים בין שני מצבים עיקריים של המחלה, הנבדלים ביניהם בקצב ההתקדמות ובחומרת הפגיעה:
- השלב היבש (Dry AMD): זהו המצב הנפוץ ביותר, המתקדם לרוב באיטיות לאורך שנים ואינו מוביל להתפתחות של תסמינים בשלבים הראשוניים. השלב היבש מאופיין בהצטברות של משקעי פסולת מתחת לרשתית, אשר עלולים להפוך אותה לדקה יותר. במקרים מסוימים מתפתחת "אטרופיה גיאוגרפית" – אזורים בהם תאי הראייה מתנוונים ונוצרים "כתמים מתים" בשדה הראייה.
- השלב הרטוב (Wet AMD): מצב מתקדם המאופיין בצמיחה של כלי דם לא תקינים מתחת למקולה. כלי דם אלו עלולים לדלוף נוזלים ודם, מה שגורם לעיוות תמונה ולירידה חדה ומהירה בראייה. חשוב לדעת כי השלב היבש עלול להפוך לשלב רטוב בכל עת.
אילו תסמינים יעלו חשד?
במקרים רבים, ניוון מקולרי בצורתו היבשה אינו גורם לתסמינים כלל. לכן, בדיקת רופא/ת עיניים תקופתית, החל מגיל 60, חיונית כדי לזהות את המחלה בשלבים מוקדמים. במקרים מסוימים המחלה יכולה לגרום בתחילה לטשטוש קל בראייה המרכזית או לקושי ראיי בתאורה חלשה. במצבים מתקדמים או כאשר התפתחה הצורה הרטובה של מחלה יכולים להתפתח סימנים שונים, בהם עיוות ראייה (קווים ישרים יראו גליים או עקומים), טשטוש ראייה מרכזי שגדל עם הזמן, הופעת כתמים מתים -אזורים חסרים בשדה הראייה, ושינוי בראיית צבעים.
דרכי הטיפול והמעקב
הטיפול ב-AMD מותאם לסוג המחלה ולדרגת חומרתה:
- טיפול בשלב היבש: הטיפול המסורתי מבוסס על נטילת תרכובת ויטמינים ונוגדי חמצון המיועדת להאט את קצב התקדמות המחלה. בשנתיים האחרונות חלה פריצת דרך עם כניסתם של טיפולים חדשניים בהזרקה הניתנים לחלל הזגוגית ומאטים את התקדמות המחלה. טיפולים אלה מיועדים ספציפית לעיכוב התקדמות של אטרופיה גיאוגרפית (מצב בו מתפתחים אזורים מתים במרכז הראייה).
- טיפול בשלב הרטוב: בשלב זה הטיפול הוא דחוף ומתבצע באמצעות הזרקות תוך-עיניות לחלל הזגוגית של נוגדי VEGF (אווסטין, לוסנטיס, אייליה או וביסמו)
(Anti-VEGF) . תרופות אלו חוסמות את הגורם לצמיחת כלי הדם הלא תקינים, מסייעות בספיגת הנוזלים ושומרות על הראייה הקיימת.מדובר על הזרקות אחת לחודש עד ספיגת כל הנוזלים ובהמשך ריווח של הטיפולים . ברוב המקרים זהו טיפול כרוני לתקופה ממושכת.
רטינופתיה סוכרתית (Diabetic Retinopathy)
מהן דרכי הטיפול ברטינופתיה סוכרתית ?
- הזרקות תוך עיניות: שימוש בתרופות מקבוצת נוגדי VEGF (אווסטין, לוסנטיס, אייליה או וביסמו) המוזרקות לחלל הזגוגית תחת אלחוש מקומי. תרופות אלו חוסמות את הגורם לצמיחת כלי דם פתולוגיים ומפחיתות את הצטברות הנוזלים. הטיפול כרוך לרוב בסדרת הזרקות חוזרות, כאשר תיתכן אי-נוחות קלה ב-24 השעות הראשונות לאחר ההזרקה.
חסימה של וריד הרשתית (Retinal Vein Occlusion)
חסימה של וריד הרשתית היא מצב שכיח יחסית שבו נוצרת חסימה בזרימת הדם מהרשתית חזרה לכיוון הלב, לרוב בשל קיום של קריש דם או לחץ של עורק על וריד סמוך. כתוצאה מהחסימה הדם והנוזלים אינם יכולים להתנקז, הלחץ בוורידים עולה ונגרמת דליפה של דם ונוזלים לתוך הרשתית.
התסמין המרכזי העלול להעיד על חסימת וריד הרשתית הוא טשטוש ראייה או אובדן ראייה, לרוב בעין אחת בלבד. מדובר בהידרדרות ראייתית מהירה יחסית המתרחשת לאורך מספר שעות או ימים. במקרים חמורים, עלול להתפתח כאב בעין עקב עלייה בלחץ התוך-עיני.
מהן אפשרויות הטיפול?
מטרת הטיפול היא להפחית את הבצקת ולמנוע סיבוכים של צמיחת כלי דם לא תקינים:
- הזרקות תוך-עיניות (Anti-VEGF)
זהו הטיפול העיקרי כיום. הזרקות אלו (כמו אווסטין, אייליה 2 מ"ג או 8 מ"ג לוסנטיס או וביסמו ) עוזרות להפחית את הבצקת ולספוג את הנוזלים במרכז הראייה. לעיתים נעשה שימוש גם בהזרקות של סטרואידים בשחרור מושהה להפחתת הבצקת. - טיפול בלייזר
משמש במקרים של חסימת וריד ענפי לטיפול בבצקת, או במקרים מתקדמים כדי למנוע צמיחת כלי דם פתולוגיים שעלולים לגרום לדימומים או לגלאוקומה משנית. - ניהול גורמי סיכון
מכיוון שהמחלה קשורה קשר הדוק למערכת כלי הדם, חלק בלתי נפרד מהטיפול הוא איזון מחלות רקע, כמו לחץ דם, סוכרת ורמות כולסטרול בשיתוף עם הרופא/ה המטפל/ת.
רטינופתיה מרכזית סרוטית (Central Serous Chorioretinopathy)
מחלת ה-CSR מאופיינת בהצטברות של נוזלים מתחת לרשתית במרכז הראייה (המקולה). במצב תקין, השכבה שמתחת לרשתית אמורה לנקז את הנוזלים ולשמור על רשתית שקופה ויבשה. ב- CSR נוזלים מצטברים תחת הרשתית וגורמים להפרעה בתפקוד הראייה התקין.
למי זה קורה ומהם גורמי הסיכון?
המחלה שכיחה בייחוד בקרב גברים בגילאי 30-50 (בשכיחות של כ-1 ל-10,000 איש). הגורם למחלה אינו ידוע בוודאות, אך קיים קשר מוכח ל:
- מצבי דחק (סטרט): המחלה מקושרת לעיתים קרובות לאנשים צעירים הנמצאים במצבי לחץ.
- טיפול בסטרואידים: שימוש בסטרואידים בכל צורה שהיא – כדורים, משחות, הזרקות או משאפים.
- תסמונת דום נשימה בשינה
תסמינים
הצטברות הנוזל תחת הרשתית גורמת לשינויים בראייה שיתבטאו בעיוות ראייה (קווים ישרים נראים גליים), ו/או ראייה קטנה וכהה (עצמים נראים קטנים יותר משהם בפועל, או בגוון כהה יותר).
מהן דרכי הטיפול ב-CSR והאם בכל מצב יידרש טיפול?
במרבית המקרים, המחלה חולפת מעצמה ללא צורך בטיפול תוך כשלושה חודשים. עם זאת, לכשליש מהמטופלים יהיה אירוע חוזר של המחלה. במקרים שבהם המחלה אינה עוברת מעצמה או שהיא חוזרת, הטיפול המקובל הוא לייזר פוטודינאמי (PDT). .
לסיכום, רשתית העין היא אחד מאיברי הראייה המשמעותיים ביותר ולכן כל פגיעה בה דורשת התייחסות מקצועית ומדויקת. רפואת העיניים המודרנית מציעה כיום מגוון רחב של פתרונות פורצי דרך – החל מהזרקות תוך-עיניות מתקדמות ועד לטיפולי לייזר ממוקדים. כל אלה מאפשרים לעצור את הידרדרות המחלה ולשמר את איכות הראייה. המפתח הוא למעשה אבחון מוקדם וערנות לכל שינוי בראייה. זיהוי מוקדם של סימני האזהרה ומתן טיפול בשלבים מוקדמים הם אלו שעושים את ההבדל בין נזק בלתי הפיך לבין טיפול מוצלח. לכן, חשוב שלא לחכות להחמרה; הקפדה על בדיקות תקופתיות אצל מומחה רשתית היא הצעד הטוב ביותר שתוכלו לעשות כדי להבטיח ראייה צלולה ובריאה.