איזה חלק בעין נפגע במקרים של אובאיטיס?
כדי להבין את המחלה, חשוב קודם כל להכיר את מבנה האובאה (Uvea) או הענבייה. זהו החלק הפנימי של העין הממוקם בין לובן העין (הסקלרה) לבין הרשתית. הענבייה מורכבת משלושה חלקים עיקריים:
1. הקשתית (Iris) החלק הצבעוני של העין השולט על כמות האור הנכנסת.
2. הגוף הציליארי (Ciliary Body) האחראי על הפרשת הנוזל התוך-עיני ועל מיקוד העדשה.
3. הדמית (Choroid) שכבת כלי דם המזינה את הרשתית.
התפתחות של תהליך דלקתי באחד או יותר מחלקים אלו תוגדר כאובאיטיס. הדלקת יכולה להיות אקוטית – פתאומית וקצרת מועד, ואף להפוך להליך כרוני ממושך המאופיין בהתפרצויות חוזרות.
נהוג לסווג אובאיטיס לפי המיקום האנטומי המרכזי של הדלקת, שכן לכל סוג יש תסמינים וסיכונים שונים:
- אובאיטיס קדמית (Anterior Uveitis) – הסוג השכיח ביותר המתפתח ב- 60-75% מהמקרים. במצבים אלה הדלקת מערבת את הקשתית וגורמת לתאי דלקת לצוף בנוזל הלשכה הקדמית של העין.
- אובאיטיס אמצעית (Intermediate Uveitis) – דלקת המערבת את הזגוגית (הג'ל הממלא את העין) ואת הרשתית ההיקפית. היא מהווה כ-10-20% מהמקרים.
- אובאיטיס אחורית (Posterior Uveitis) – הסוג הפחות שכיח המהווה 5-15% מהמקרים. עם זאת, סוג זה הוא לעיתים המסוכן ביותר, שכן הוא פוגע ישירות ברשתית או בדמית ומאיים על מרכז הראייה.
אילו תסמינים יעוררו חשד?
במקרים רבים חל בלבול בין דלקת לחמית לבין אובאיטיס, זאת בשל הופעה של תסמינים דומים. עם זאת חשוב להבדיל בין שתי המחלות: בעוד שדלקת הלחמית גורמת לרוב להפרשות, גרד ותחושת חול בעין, אובאיטיס קדמית (המהווה כאמור את הצורה השכיחה ביותר של המחלה), תתבטא באודם עז, כאב עמוק ורגישות קיצונית לאור.
באובאיטיס אמצעית ואחורית התמונה הקלינית שונה: לעיתים קרובות אין כאב או אודם כלל. המטופל יתלונן על ירידה בחדות הראייה ועל הופעה של פלואוטרים – נקודות או צורות הצפות בשדה הראייה, שמקורן בצברי תאי דלקת המטילים צל על הרשתית.
הגורמים למחלה נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות:
- מחלות אוטואימוניות וסיסטמיות: במקרים רבים, העין היא מעין חלון החושף לנו מצב רפואי סיסטמי המתרחש במערכות גוף נוספות. מחלות מערכתיות, כמו דלקות מפרקים ,זאבת, מחלות מעי דלקתיות, תסמונת בכצ'ט ועוד, נוטות להתבטא גם באובאיטיס. זאת ועוד, קיים קשר גנטי חזק אצל נשאי הגן HLA-B27 להתפתחות של אובאיטיס קדמית חוזרת.
- גורמים זיהומיים: וירוסים ממשפחת ההרפס, חיידקי שחפת ועגבת, ופרזיטים כמו טוקסופלסמה (גורם שכיח לאובאיטיס אחורית).
- מקרים אידיופתיים: במרבית המקרים, וביחוד במצבים של אובאיטיס קדמית, לא נמצא גורם ספציפי למרות הבירור המקיף.
אילו אוכלוסיות מצויות בסיכון?
מה כולל הליך האבחון של אובאיטיס?
אבחון אובאיטיס דורש מיומנות רבה מצד רופא/ת העיניים. בשלב הראשון, תתבצע אנמנזה מקיפה והרופא/ה יתשאל את המטופל בנוגע לתסמינים שהתפתחו. כמו כן, יתבצע תשאול מקיף בנוגע למוצא, חשיפה לחיות ומחלות רקע.
לצד זאת, ייעשה שימוש בבדיקות עזר שונות, לרבות בדיקה באמצעות מנורת סדק, בדיקת OCT המאפשרת לבחון את שכבות הרשתית ברזולוציה מיקרוסקופית, לזהות בצקת במרכז הראייה ולעקוב אחר יעילות הטיפול שניתן. במקרים מסוימים תתבצע בדיקת אנגיוגרפיה – בדיקה רדיולוגית המתבצעת תוך הזרקת חומר ניגוד ומאפשרת להדגים את הדליפות מכלי הדם ברשתית.
בהתאם לחשד הקליני יתבצעו גם בדיקות מעבדה והדמיה שונות, כגון בדיקות דם מקיפות (ספירה, מדדי דלקת, סרולוגיה למחלות זיהומיות) וצילומי רנטגן (חזה או אגן) .
מהן דרכי הטיפול
קיימות מספר חלופות לטיפול באובאיטיס, כאשר אסטרטגיית הטיפול תתואם לסוג המחלה ולגורם לה:
- סטרואידים:
נחשבים לעמוד התווך של הטיפול באובאיטיס. באובאיטיס קדמית ייעשה שימוש בסטרואידים הניתנים בטיפות (כמו סטרודקס או פרד-פורטה), ובמקרים אחוריים או אמצעיים יהיה לעתים צורך בהזרקות סביב העין, הזרקות תוך-עיניות או טיפול פומי בכדורים. - טיפות מרחיבות אישונים:
במקרים של אובאיטיס קדמית, טיפות אלו (כמו אטרופין) הן קריטיות לניהול הכאב. הדלקת גורמת לגירוי של הגוף הציליארי (השריר שאחראי על מיקוד הראייה), מה שמוביל להתכווצויות לא רצוניות וכואבות המכונות ספאזם. הטיפות משתקות זמנית את השריר ובכך מעניקות לעין "מנוחה" ומקלות על הכאב. בנוסף, הן מונעות הידבקות של הקשתית לעדשה אשר עלולה לגרום לעיוות האישון ועליית לחץ תוך-עיני. - תרופות אימונומודולטוריות : תרופות המדכאות את מערכת החיסון אולם אינן מכילות סטרואידים, כגון מתוטרקסט , אימורן או סלספט. הן ניתנות כאשר יש צורך בטיפול ממושך יותר ורוצים להימנע מטיפול ארוך טווח בסטרואידים .
- טיפולים ביולוגיים: מקרים כרוניים אשר עמידים לטיפול בסטרואידים ותרופות אימונומודולטוריות , או במקרים שבהם התפתחו תופעות לוואי מטיפולים אלה, נעשה שימוש בתרופות מתקדמות (כמו הומירה או רמיקייד) המדכאות את מערכת החיסון באופן ממוקד.
הזרקות תוך עיניות:
שימוש במעכבי VEGF או בסטרואידים בשחרור מושהה לטיפול בבצקות או צמיחת כלי דם לא תקינים אל תוך הרשתית .
החיים עם אובאיטיס כרונית
אובאיטיס כרונית היא אתגר מתמשך. הסיבוכים השכיחים כוללים קטרקט (עכירות העדשה) וגלאוקומה (מחלה הגורמת לעלייה בלחץ התוך-עיני), מחלות העלולות להיגרם עקב הדלקת, או בשל השימוש הממושך בסטרואידים. עם זאת, חשוב לדעת כי מחלות אלו ניתנות לטיפול ולכן קיימת חשיבות עליונה לאבחון מוקדם וטיפול אפקטיבי למניעת נזק בלתי הפיך.